פסק-דין חלקי בתיק תע"א 1862-10

כללי

1.       עניינה של התביעה דנן זכאות התובע להפרשי שכר וזכויות סוציאליות הנובעות מיחסי העבודה בינו לבין הנתבעת 1 ומסיומם.

2.       בפנינו בקשת הנתבעת 2, ההסתדרות, לסילוק התביעה כנגדה על הסף, ותגובת התובע, המתנגד לכך.

3.       לטענת ההסתדרות, טענות התובע בכתב התביעה הן ברובן כנגד המעסיק, נתבעת 1, ואילו הטענות כנגדה הן רק שתיים אלה: האחת, לענין ניכוי דמי טיפול ביתר, והשנייה, לעניין אי ייצוג הולם (כולל החזר דמי טיפול בשל כך). ב"כ הנתבע 1 הצהיר לפרוטוקול הדיון מיום 1.3.11, כי ככל שייקבע כי דמי הטיפול נגבו ביתר, הנתבעת 1 תשיבם לתובע. לטענת הנתבעת 2 אין לתובע עילת תביעה כנגדה ולו לכאורה, שכן הנתבעת 1 היא האמונה על יישום הוראות ההסכם הקיבוצי כלפי עובדיה וכן גביית דמי הטיפול. דמי הטיפול נגבו כדין וכחוק בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי בדבר דמי חבר ודמי טיפול ארגוני מקצועי במגזר העסקי מיום 9.1.1995, וככל שייקבע כי נגבו ביתר, כבר התחייבה הנתבעת 1 להשיבם כאמור. לטענת הנתבעת, לא נטען ולו לכאורה, כי הנתבעת 2 פעלה באופן של ייצוג בלתי הולם המצדיק סעד כנגדה בהתאם לפסיקה, וודאי שלא החזר דמי טיפול. זאת בפרט, שהתובע טוען להפרת זכויותיו לפי ההסכם הקיבוצי ותובע סעדים מכוחו, מהנתבעת 1.

4.       לטענת התובע, הנתבעת 2 יצרה כלפיו מצג שווא לפיו לכאורה שומרת הנתבעת 1 על זכויות עובדיה, ולא פעלה ליידעו בדבר קיומו של ההסכם הקיבוצי, ובפרט משאין ועד עובדים במקום העבודה. בכך לטענת התובע לא מילאה הנתבעת 2 חובת הייצוג ההולם שהיא חבה כלפיו, ולפיכך עליה להשיב לו דמי הטיפול שנוכו משכרו. התובע טוען הוא זכאי לתבוע השבת דמי הטיפול שנוכו ביתר מהנתבעת 2 ישירות, ולא רק מהנתבעת 1, במסגרת עילה עצמאית העומדת לו כנגדה.

5.       עוד חלוקים הצדדים בנוגע להשלכות שיש לייחס למועד הגשת הבקשה. הנתבעת 2 העלתה את טענותיה בדבר דחיית התביעה כנגדה על הסף כבר בכתב ההגנה, אולם בקשה פורמלית כדין הוגשה רק ביום 22.5.11. לטענת הנתבעת 2, הגשת הבקשה התעכבה בשל משא ומתן שהתנהל בין הצדדים במטרה להגיע לפשרה. לטענת התובע, די בשלב בו הוגשה הבקשה כדי לדחותה על הסף. הצדדים מצויים בשלב שטרם קיום דיון ההוכחות, כאשר התובע הגיש תצהיריו אך תצהירי הנתבעות טרם הוגשו.

6.       בדיון שהתקיים ביום 1.3.11, המליצה כבוד הרשמת גרשון-יזרעאלי לתובע למחוק את התביעה כנגד הנתבעת 2 היות שעל פניה היא מיותרת ומטרידה, אך התובע סירב.

דיון והכרעה

7.       אכן, דרך כלל, ממעט בית הדין למחוק על הסף תביעה שהוגשה בבית הדין. הסעד של מחיקה על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט בכלל ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242 וכן דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518).

8.       שאיפתו של בית הדין היא שלא לשלול מהתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית. על מנת שבית הדין ייאות למחוק תביעה על הסף "חייב להיות בית הדין בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר טוען בכתב תביעתו לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" (דב"ע נו/140-3 כי"ל - כימיקלים לישראל בע"מ נ' ד"ר ליאונרד שור פד"ע ל 152).

9.       חרף זאת, בענייננו שוכנענו כי מתקיים החריג לכלל וכי יש הצדקה למחוק התביעה על הסף כנגד נתבעת 2, מהטעמים שציינה הנתבעת 2, משזו אינה מגלה על פניה עילת תביעה.

10.   בנוגע לעילה הנטענת הראשונה, החזר דמי טיפול שנגבו ביתר, הרי שמלכתחילה על התובע לפנות קודם כל למעביד בענין זה, שכן הוא זה שניכה משכרו את דמי הטיפול. מרגע שהנתבעת 1, אשר היא זו שגבתה מהתובע את דמי הטיפול מלכתחילה, התחייבה להשיב לו את הסכומים שנוכו ביתר, ככל שכך ייקבע, אין להתיר לתובע לגרור את הנתבעת 2 להליך. למעלה מן הצורך יובהר כי ככל שיידרשו פרטים שונים בנוגע לכספים שנגבו והועברו לנתבעת 2, במסגרת התביעה להשבתם מהנתבעת 1, ניתן להסתפק בהגשת המסמכים הרלוונטיים או בהבאת נציג מטעמה לעדות, ללא שתידרש נוכחותה כנתבע נוסף.

11.   העילה הנטענת השניה, היא טענת התובע כי הנתבעת 2 לא פעלה לייצגו, כמו גם את כלל עובדי חברת מיקוד, באופן הולם וראוי, ועל כן עליה להשיב לו דמי הטיפול שגבתה הימנו.

12.   הסמכות לניכוי דמי הטיפול לארגון היציג משכרו של עובד אשר חל עליו הסכם קיבוצי מעוגנת בחוק, בתקנות ובהסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. כך קובעת הוראת סעיף 35(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, כדלקמן:

  (א)       לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: ....

(3ב)  דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;

13.   גובה הניכוי המקסימאלי נקבע בתקנות הגנת השכר (מקסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), תשמ"ח-1988 (ראו גם פרקים 4.3.1 ו-4.3.2 בספרו של גולדברג, " דיני עבודה"). כעולה מלשון החוק, המחוקק לא התנה את סמכות גביית דמי הטיפול במדד שביעות הרצון ודעתו האישית של כל עובד ביחס לטיב "השירות" שניתן לצדדים ע"י ארגון העובדים היציג, בהסכם הקיבוצי. בודאי שלא קיימת לעובד זכות לקבל לידיו את דמי הטיפול חזרה, אם אינו מרוצה מההסכם הקיבוצי. קל וחומר שכך הדבר, כאשר התובע בענייננו מבקש למעשה לאחוז בחבל בשתי קצותיו - מחד, להלין על איכות הייצוג שניתן לו על ידי הנתבעת 2, ומאידך, לתבוע זכויותיו מכוח ההסכם הקיבוצי החל עליו ואשר שנחתם בין הנתבעת 2 לארגון המעבידים בו חברה הנתבעת 1.

14.   זאת ועוד, בענין דב וינקלר (ע"ע (ארצי) 1143/01 דב וינקלר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ניתן ביום 2.2.03)), נאמר כי עילת ייצוג הוגן של עובד בודד כלפי ארגון העובדים, לא תקום לו כאשר זה החליט, דרך משל, לתמוך בפיטוריו, כל עוד השיקולים שנשקלו הינם במסגרת השיקולים הלגיטימיים:

"ישאל השואל, באיזה נסיבות תקום, אם כן, עילה של ייצוג בלתי הוגן כנגד ארגון עובדים? התשובה לכך היא , בין היתר, שאכן תקום עילה כזו כאשר יוכח כי ארגון העובדים פועל ממניעים שרירותיים, כגון בשל חברותו של עובד בארגון עובדים אחר, הלאום שלו, מינו, אזרחותו או תושבותו."